חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים המרכזיים שמופיעים בתורה. בספר ויקרא (כ"ג, לד-לו) התורה מציגה את החג כך:
"בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו… ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם… עצרת היא". (הערה: התורה מתחילה את מניין החודשים מחודש ניסן, ולכן חודש תשרי הוא החודש השביעי).
התורה מביאה טעם ברור ומפורש למצוות הישיבה בסוכה:
"בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".
על שם המצווה החשובה הזו, אנו קוראים לחג "חג הסוכות". בנוסף לכך, המקורות מכנים את החג גם "חג האסיף". כינוי זה נובע מכך שהחג חל בדיוק בתקופה שבה אוספים את תבואת הקיץ מהשדות. השילוב הזה מזכיר לנו להודות לה' על השפע שהוא מרעיף עלינו. הדבר שומר עלינו מפני תחושת הגאווה של "כוחי ועוצם ידי".
מלבד מצוות הסוכה, יש לנו מצווה מרכזית נוספת והיא נטילת ארבעת המינים:
פרי עץ הדר – האתרוג.
כפות תמרים – הלולב.
ענף עץ עבות – ההדסים.
ערבי נחל – הערבות.
כמו כן, בחג זה אנו מחויבים במצווה מיוחדת לשמוח, כפי שאומר הפסוק: "ושמחת בחגך… והיית אך שמח". מסיבה זו, התפילות והמסורת מגדירות את חג הסוכות בתור "זמן שמחתנו".
יום טוב ראשון פותח את חג הסוכות, ובו אנו שובתים ממלאכה. לאחר מכן, אנו ממשיכים לחגוג לאורך שישה ימי חול המועד. הימים הללו מסתיימים ביום השביעי (הושענא רבה). מיד למחרת אנו חוגגים את שמיני עצרת (שמחת תורה), שגם בו חל איסור עשיית מלאכה.
בזמן שבית המקדש היה קיים, הכוהנים הקריבו במהלך החג שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. הקורבנות הללו מעניקים לעם ישראל את הכוח וההגנה להתקיים בשלום ובביטחון, בבחינת "כבשה אחת בין שבעים זאבים".
אם אתם צריכים ייעוץ בנושא בחירת מוצרים לחג ? לחצו כאן ליצירת קשר
