ציציות

ציציות

מצוות ציצית, היא באופן בולט, מסוג המצוות שהמטרה שלהן להבדיל בין ישראל לעמים. לכל אומה יש סימני היכר בבגדיה, והבגד היהודי נבדל מבגדם של אומות העולם – בציציות. זאת אם כן, מצווה לאומית. מעניין הדבר, שהיא המצווה הראשונה שהוזכרה, אמנם ברמז, כנקודת הפרדה בין ישראל לעמים. שהרי במלחמת ארבעת המלכים (מול החמישה – פרשת לך לך), כשאמר אברהם למלך סדום שאין הוא מעוניין לקבל ממנו דבר ובזה ביטא את ההבדלה בינו ובין סדום, כך התנסח: "אם מחוט ועד שרוך נעל, אם אקח מכל אשר לך". כלומר, אברהם לא רצה לקבל ממלך סדום אפילו חוט. אומרים חז"ל שבזכות זה שאמר "אם מחוט", זכה אברהם למצוות ציצית. אם כן, רואים שראשית ההבדלה בין ישראל לעמים היא דווקא בתחום הבגד.

אנחנו רואים שכשאדם קם בבוקר המצווה הראשונה שהוא מתחייב בה היא מצוות ציצית. זאת המצווה הראשונה שהוא מקיים ואח"כ יש מצוות אחרות. ראשית ההבדלה היא דווקא בתחום הבגדים. השאלה היא מדוע דווקא בזה נבדלנו מהעמים. הציצית, או הבגד בכלל, זהו דבר הנראה, דבר שהעיניים רואות. וכאן ההבדלה בין ישראל לעמים. פרשת ציצית מתחילה במילה מעניינת – "ויאמר": "ויאמר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית…". כלומר, זה מתחיל בדיבור ומסתיים בחפץ הנראה לעיניים. וכאן יש כנראה נקודה עמוקה בצורת ההגיון המבדילה בין ישראל לבין עמים, מה שמכונה אצל רבינו הנזיר זצ"ל, תורת ההיגיון העברי השמעי.

ואילו המחשבה העברית יש לה כיוונים אחרים לגמרי. כאשר אנחנו רוצים להביע את יסודות האמונה העברית, אנחנו דווקא סוגרים את העיניים, מניחים את היד על העיניים כדי להיות בטוחים שהעיניים לא ייפתחו, ואז אומרים – "שמע!". יש משהו לשמוע מעבר למראה העיניים. העיניים בעולם הזה, על כל פנים, הן "עיניים מטעות". לכן יש העדפה אצל העברים למחשבה "שמעית", אקוסטית, לעומת המחשבה של אומות העולם שהיא מחשבה הסתכלותית, ראייתית.

כשאנחנו מדברים על אמונתנו, אנחנו אומרים "שמע ישראל" ולא "ראה ישראל".

אתר מזוזות חב"ד מציעה לך ציציות הזמינים באתר מיוצרים באיכות גבוהה צריכים ייעוץ בנושא ? לחצו כאן ליצירת קשר