חג הפורים מביא איתו שמחה עצומה בכל שנה מחדש. ראשית, אנו מציינים את נס פורים אשר אירע בשנים ג'תד-ג'תה (355-356 לפני ספירת הנוצרים). המועד המדויק של סיפור המגילה, הכולל את גזירת המן ואת נס ההצלה, התרחש בתקופת-הביניים בין חורבן בית-המקדש הראשון לבניית בית-המקדש השני. באותם ימים, כנסת הגדולה שימשה כסמכות היהודית העליונה.
בנוסף לכך, מרדכי היהודי היה אחד מחברי הסנהדרין הבולטים ביותר. מעבר לכך, הוא היה מעורה מאוד בחיים המדיניים והציבוריים. ידוע לנו שהוא נמנה עם שרי החצר של מלכות פרס ומדי והיה "יושב בשער המלך".
לעומת זאת, כמה מחברי הסנהדרין לא הסכימו עם דרכו הציבורית של מרדכי. הם סברו כי חברי הסנהדרין צריכים לעסוק בתורה בלבד. אולם, רוב חברי הסנהדרין הלכו בדרכו של מרדכי. לצד לימוד התורה, פסיקת ההלכה ומלאכת השיפוט, הם עסקו גם בצורכי ציבור. שיקולים מעשיים אלו הצדיקו את עצמם, ובסופו של דבר הם אפשרו את הצלת עם ישראל מגזירת ההשמדה.
אנו פוגשים לראשונה את קביעתו של חג הפורים כיום-טוב לדורות במגילה עצמה: "ויכתוב מרדכי… וישלח ספרים אל כל היהודים… לקיים עליהם, להיות עושים את יום ארבעה-עשר לחודש אדר ואת יום חמישה-עשר בו בכל שנה ושנה… ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים… על-כן, קראו לימים האלה פורים, על שם הפור".
במהלך קביעת החג, חז"ל שקלו היטב את החשש מתגובת העולם הלא-יהודי. כמו כן, הם דנו בשיקולים הלכתיים מורכבים לגבי הסמכות להוסיף חג חדש. אולם, בסופו של דבר נוצר רוב ברור שתמך בהוספת המועד המיוחד הזה ללוח השנה.
עם השנים, הפך חג הפורים לחלק בלתי נפרד ממסורת ישראל. בתלמוד אנו מוצאים את רבי יהושע בן קרחה משווה בין גאולת פורים לגאולת מצרים. הוא מסיק מכך כי נס ההצלה של פורים גדול אף יותר מגאולת מצרים.
עדות נוספת להשתרשותו של החג היא קיומה של מסכת שלמה בתלמוד המוקדשת כולה לדיניו – מסכת מגילה. לימים, בתקופת הגאונים, חיברו החכמים גם תפילה מיוחדת לפורים, המוכרת לנו כתפילת "על הניסים". הרמב"ם הדגיש את נצחיותו של היום וכתב: "ואף-על-פי שכל זיכרון הצרות ייבטל, ימי הפורים לא ייבטלו".
צריכים ייעוץ בנושא? לחצו כאן ליצירת קשר
