ספרי קודש

ספרות תורנית היא מכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל.

ספרי היסוד של הספרות התורנית הם כתבי הקודש היהודיים,

הקרויים גם תורה שבכתב וידועים בראשי התיבות תנ"ך.

לתורה שבכתב התווספו ספרי יסוד שהעלו על הכתב את התורה שבעל-פה –

המשנה, התלמוד, ועליהם התחברו פירושים שונים מאת חכמים במשך הדורות כמו רש"י, רשב"ם, רמב"ן ועוד,

ובנוסף גם חוברו קבצים הלכתיים המסדרים את הדברים לפי סדר מסוים

כמו המשנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך.

ספרים תורניים רבים מספור נכתבו לאורך הדורות,

וכולם נלמדים עד היום ומהווים חלק מרכזי בעולמו התרבותי של הציבור היהודי הדתי.

הספרות התורנית היא מרכיב עיקרי של ארון הספרים היהודי, הכולל גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית.

תורה שבכתב

תנ"ך

המקרא או התנ"ך, המכונה במסורת היהודית "תורה שבכתב", הוא קובץ הספרים המהווים את כתבי הקודש היסודיים של היהדות.

חלקי התנ"ך:

• תורה: כל מצוות הדת היהודית מופיעות בתוך התורה, וכן תולדות תחילת האנושות ואז של העם היהודי. התורה פותחת בבריאת העולם ומסתיימת במותו של משה.
• נביאים: קורות בני ישראל אחרי מותו של משה עד גלות בבל (נביאים ראשונים) ודברי נבואה לישראל ולאומות.
• כתובים: מבחר כתבי חוכמה ומוסר ותפילה, וכן מאורעות מסוימים מאותה תקופה של ספרי הנביאים.

כתיבת התורה שבעל פה

בתחילה, ההתפתחות לכדי "ספרות תורנית" (מעבר לספרי התנ"ך הכלולים בתורה שבכתב)

הייתה בלתי אפשרית משום האיסור ההלכתי לכתוב את התורה שבעל פה.

אף על פי כן, בזמן הלימוד היו התלמידים מסכמים לעצמם ראשי פרקים על מנת לזכור לימודם.

סיכומים אלו נקראו מגילת סתרים.

עם זאת, על מנת להימנע מכתיבת תורה שבעל פה אחר הלימוד, נגנזו מגילות הסתרים

כך שבשלב זה כללה הספרות התורנית רק את ספר התנ"ך.

המחשבה על כתיבת ספר הלכות החלה לאחר חורבן בית שני,

כאשר החכמים נוכחו לדעת שהמצב הלאומי הקשה מקשה על הלומדים לזכור את לימודם.

החל מתקופת רבי עקיבא כבר הועברו קובצי הלכות בין החכמים ותלמידיהם,

אך עד ימיו של רבי יהודה הנשיא (רבי) לא נכתבו הלכות כספר כולל ומפורסם.

כאשר רבי הבין שהתקופה שעם ישראל ייוותר ללא שלטון עצמי תהיה ארוכה,

הוא פסק שמותר לכתוב את התורה שבעל פה על מנת שלא תישכח מעם ישראל,

וכתב את המשנה. חיבור זה כלל אמנם רק את יסודות הדברים בתמציות רבה,

אך פתח את הדרך לכתיבת שאר ספרי תורה שבעל פה

(שאמנם עד להמצאת הדפוס בדרך כלל נוסחו באותה דרך תמציתית).

חיבורי חז"ל

עם הזמן נוצרו חיבורים מקיפים, בעיקר בהלכה למעשה: התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי.

נוסף ובמקביל לחיבורים הללו התחברו עם הזמן חיבורי אגדה והלכה נוספים כמדרשים,

אך הספרים עדיין לא זכו לתפוצה רבה משום שעדיין לא הומצא הדפוס,

יצירת כתבי יד רבים הייתה כרוכה בעבודה רבה.

הספרות התורנית בעולם המודרני – המצאת הדפוס

עם המצאת הדפוס החלה תאוצה בהתפתחות הספרות התורנית.

קלות התפוצה ומגוון האפשרויות לעומת הזמן שלפני

התפתחות הדפוס עודדו כותבים רבים להעלות רעיונותיהם והגיגיהם על הכתב ולהוציא לאור בדפוס.

מצד שני היכולת להוציא לאור ולהפיץ בצורה מהירה יותר הובילה לכתיבת ספרים בגיל צעיר יחסית.

דבר זה הוביל לעיתים לחרטה על דברים שנכתבו ולפעמים אף בצורך בהגהות רבות.

יש מהאחרונים שהתייחסו בגלל זה באופן שלילי להיתר לכל אחד להפיץ את ספרו,

דבר שהוביל צורך בהסכמה רשומה על ידי תלמיד חכם מוכר על הדברים שנכתבו.

אתר מזוזות חב"ד מציעה לך מגוון רחב של ספרי קודש בגדלים ובנסחים שונים

צריכים ייעוץ בנושא? לחצו כאן ליצירת קשר